לפני בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית.
1.
רקע הדברים
המבקשת,
אופיס כל נט בע"מ, הגישה ביום 11.1.12 תובענה ובקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד
עיריית תל אביב (להלן: "
העירייה").
בתובענה ובבקשת האישור נטען, כי העירייה דרשה מהמבקשת, המחזיקה בנכס המצוי ברחוב השלום 7 ומפעילה בו חנות לציוד משרדי, כי תציב מכבשי קרטונים או כלי אשפה אחר לסילוק אשפת קרטון מהנכס. משלא קיימה המבקשת דרישה זו, נקנסה המבקשת על ידי העירייה על פי הוראות חוק העזר (שמירת הסדר והניקיון), התש"ם - 1980, בגין "
אי מילוי דרישת המפקח לרכישת מכבש קרטונים ולהציבו בחצר הבניין
".
על פי הטענה, דרישה זו של העירייה (והקנס שהוטל בעקבותיה) הינה מנוגדת לדין, שכן פינוי האשפה מהנכס צריך להתבצע על ידי העירייה ומכספי הארנונה המשולמים על ידי תושבי העיר ומחזיקי הנכסים בתחומה. הבקשה לאישור הוגשה בשם כל אותם מחזיקים אשר חויבו על ידי העירייה בהצבת ובתפעול מיכלי אשפה שונים ואשר לא ביצעו את הדרישה וכתוצאה מכך חויבו בתשלום קנסות לעירייה. הסעדים שהתבקשו במסגרת התובענה הם סעד כספי המורה על השבת הסך של 310,000 ש"ח, הוא סכום הקנסות המוערך על ידי המבקשת, וכן סעד הצהרתי לפיו העירייה אינה רשאית לגבות מחברי הקבוצה את חובותיהם בגין הקנסות שהוטלו עליהם בגין הפרת חובתם כאמור.
העירייה הגישה תגובה לבקשת האישור ביום 4.4.12 ובגדרה טענה, בין היתר, כי הדרישה שהוצאה למבקשת ניתנה כדין בהתאם להוראות חוק העזר והיא עולה בקנה אחד עם המערכת החקיקתית הקיימת כיום ואשר מטרתה לאפשר לרשויות המקומיות לחייב יצרני פסולות לנקוט פעולות שיאפשרו את מחזורה של הפסולת חרף הטמנתה.
העירייה פירטה בתגובתה את הרקע העובדתי שעמד ביסוד החלטתה להוציא דרישה להצבת מכבש קרטון לצד מכולת האשפה המצויה בבניין בו מצוי הנכס של המבקשת. לטענתה, המדובר בבניין בו פועלים כמה עשרות עסקים, המפנים את הפסולת שאותה הם מייצרים למכולה בת 10 קו"ב המשמשת את כלל העסקים בבניין. לטענת העירייה, ההחלטה להוציא דרישה להצבת מכבש קרטון לצד המכולה התקבלה על רקע מידע שנאסף במשך הזמן בו מפונה האשפה מהמכולה ולפיו המשקל הממוצע של הפסולת המפונה מהמכולה עומד על כמה מאות ק"ג בלבד, שעה שמשקל ממוצע של פסולת מכולה בנפח זה אמור לעמוד על כ-1,300 ק"ג. מנתון זה, כמו גם מביקורת שנערכה במקום, הסתבר לעירייה, כי אחוז ניכר מתכולת מכולת האשפה כולל אריזות שונות ובהם קרטונים, אשר האפשרות למחזר אותם נפגעת כתוצאה מערבובם עם פסולת רטובה. לאור זאת, ולאחר שפניית העירייה לבעלי העסקים הפועלים במקום, כי לא ישליכו קרטונים למכולה, לא נענתה, פנתה העירייה לבעלי העסקים בדרישה להציב מכבש קרטון לצדה של המכולה, על מנת שניתן יהיה להפריד את הקרטונים המצטברים כפסולת, לדחסם ולהכינם לקראת פינוי למתקני מחזור.
לאחר שהוגשה תגובת המשיבה לבקשת האישור נערך דיון מקדמי ביום 20.1.13, שבמהלכו המלצתי למבקשת להסתלק מבקשת האישור, ובשלב זה ללא הוצאות, וזאת לנוכח פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 1756/10
עיריית חולון
נ'
שר הפנים (ניתן ביום 2.1.13). באותו עניין, נדונה עתירה אשר הוגשה בעקבות סירובו של שר הפנים לאשר את חוק העזר החדש שביקשה עיריית חולון לקדם בנושא פינוי פסולת ממפעלים וגביית אגרה ייעודית עבור שירות זה, באופן המשקף את היקף יצור הפסולת של החייב בתשלום. סירובו של שר הפנים נסמך, במידה רבה, על הטענה, המועלית גם בגדר בקשת האישור שלפני, כי פינוי פסולת מצוי בליבת השירותים עבורם נגבית ארנונה. על כן, לנוכח דיני ההקפאה, טען שר הפנים, כי אין לאשר את חוק העזר החדש.
בהתייחס לטענה, לפיה פינוי פסולת מצוי בליבת השירותים עבורם נגבית ארנונה, קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת ד' ברק-ארז ובהסכמת כב' הנשיא א' גרוניס וכב' השופט נ' הנדל), כי בנושא זה הדין עם העותרת, שעמדתה מבוססת על הבחנה בין פינוי פסולת "בסיסי", אשר נופל לגדר השירותים המוניציפאליים המסורתיים בהם מחויבים הרשויות, לבין פינוי פסולת החורג מעבר לכך ולכן מחויב בתשלום. בית המשפט קבע, כי הבחנה זו אינה הבחנה מלאכותית אלא הבחנה הכרחית, שמבטאת את ההכרה בשינויים בתפיסה הכלכלית והסביבתית של תהליכי יצור, כמו גם את השינוי הכללי שחל במארג הנורמטיבי של דיני הגנת הסביבה, המושתתים על עיקרון הצדק הסביבתי, המטיל את מימון הטיפול והמחזור של פסולת על יצרניה. בית המשפט קבע, כי מן הראוי שרשות מקומית הבוחרת להנחות את עצמה לאורו של עיקרון של "המזהם משלם" - ולאמץ בכך את מידותיו של המחוקק - תוכל לעשות כן. בית המשפט העליון הדגיש, כי התכליות המגולמות ביסוד העיקרון של "המזהם משלם" מתקיימות גם בעניין סילוק פסולת. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי אין מניעה במישור העקרוני לכך שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ לארנונה הכללית ובלבד שמדובר בפינוי פסולת מעבר לרמת "בסיס" מסוימת שתקבע.
ביום 7.2.13 הודיעה המבקשת, כי היא מאמצת את המלצת בית המשפט ומבקשת להסתלק מהתובענה ומבקשת האישור. המבקשת ובאת כוחה הצהירו, כי הן לא קיבלו כל טובת הנאה בקשר עם בקשת האישור.
2.
אישור הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית
הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית או מתובענה ייצוגית יכולה להתבצע אך ורק על פי הוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן:
"חוק תובענות ייצוגיות"). לעניין זה קובע הסעיף, כך (בס"ק (א)):
"
מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט".
ומוסיף, בס"ק (ב)
"
מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, המבקש להסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, יצרף לבקשת ההסתלקות המוגשת לבית המשפט, תצהיר ובו יגלה, בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסתלקות."
הנה כי כן, בקשת הסתלקות טעונה אישור של בית המשפט ועליה להיות נתמכת בתצהיר המגלה את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסתלקות. המבקש ובא כוחו לא יקבלו טובת הנאה בקשר להסתלקות, אלא באישור בית המשפט.
ס"ק (ד)(1) מוסיף וקובע, כי גם כאשר אישר בית המשפט את הסתלקותו של המבקש, הוא רשאי לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע או בא כוח מייצג אחרים, וכן להורות על פרסום הודעה על כך "
והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור
".
בכל הקשור עם נימוקי ההסתלקות, הרי שאלו מבוססים על עמדתי, כפי שבאה לידי ביטוי בדיון המקדמי מיום 20.1.13, לפיה בקשת האישור והתובענה נעדרות עילה לנוכח קביעות בית המשפט העליון בבג"ץ 1756/10
עיריית חולון
נ'
שר הפנים
.
לאור זאת, אני מאשרת את הסתלקות המבקשת מהתובענה ומבקשת האישור.